רוצים לשמוע סיפור על אהבה וקורונה (כי גם אצלנו יש סיפורי אהבה, ואפילו הרבה )?
דוד ואלה נפגשו בחוג לראיית חשבון. גם במקצוע וגם בחיים שניהם מסודרים ומאורגנים, ושלושה חודשים לפני החתונה שלהם נפגשו איתנו כדי שנערוך עבורם הסכם ממון.
ההסכם כבר כמעט היה מוכן כשאמא של דוד התקשרה אליו מצרפת בתחילת מרץ וסיפרה לו בדאגה שאייר פרנס מבטלים את הטיסות לנתב"ג. באותה התקופה בישראל עדיין לא התגלה חולה קורונה ראשון, והנגיף נשמע לרובנו רחוק אלפי קילומטרים.
את ההמשך אתם כבר בטח יכולים לנחש – דוד ואלה לא התחתנו בחודש מאי כפי שתכננו, ובאופטימיות זהירה הם קבעו תאריך חדש לתחילת אוקטובר.
ככל שהתאריך החדש התקרב מצב הקורונה בישראל החמיר והדיבורים על סגר שני היו בכל מקום. ההורים של דוד, שנמצאים בקבוצת סיכון, חששו להגיע לישראל, וגם דוד חשש לשלומם. אז דוד ואלה דחו את החתונה פעם נוספת, והפעם – למועד לא ידוע.
ועדיין, דוד ואלה החליטו שהקורונה לא תנהל להם את החיים ולא תעצור את תחילת החיים המשותפים שלהם, וביקשו מאיתנו שהסכם הממון יקבע שהשיתוף הרכושי ביניהם יתחיל בחודש אוקטובר – בדיוק במועד בו הייתה אמורה להתקיים החתונה שלהם. דוד ואלה גם החליטו לחגוג בעצמם (ורק בעצמם, כי עד אז כבר היינו עמוק בתוך הסגר השני) ובערב החתונה שלא התקיימה הם הכינו ארוחה רומנטית, מזגו יין משובח ובאותו הערב גם חתמו על הסכם הממון.
כשנגמר הסגר השני הגשנו את הסכם הממון לבית המשפט לענייני משפחה, והשבוע התקיים הדיון. דוד הגיע לבוש בחולצה מכופתרת ואלה בשמלה ונעלי עקב (אבל לא בשמלת החתונה שעדיין נשארה בחנות, ממתינה לחתונה האמיתית), ופיזרו חיוכים מאוזן לאוזן שגם המסכות לא הצליחו להסתיר.