על עצים וסולמות
לפני כשלושה שבועות הגיעה אלינו אלינור לפגישה דחופה מהרגע להרגע. היא הגיעה חדורת מטרה ונכנסה כרוח סערה. אלינור ביקשה להבין איך מגישים תביעת גירושין, איך בדיוק מחלקים את הזמן עם הילדים והאם היא זכאית בכלל למזונות.
כשהרגענו אותה לרגע משטף הדיבור המהיר ושאלנו אותה מדוע רוצה להגיש תביעת גירושין בכלל, גוללה בפנינו את סיפור חייה עם מוטי, ואיך בגלל פליטת פה בארוחת שישי בבית הוריו, בפני אחיו ואחותו, החלה מריבה שהתגלגלה כמו כדור שלג שרמס כמעט כל חלקה טובה. הם הפסיקו לדבר, הבנים הקטנים שימשו כמתווכים ביניהם, ואם בכך לא די- הוא נעלם מהבית במשך שעות ארוכות. בקיצור – כאוס מוחלט.
״רגע״ עצרנו אותה ביחד, לאחר שמחתה דמעה שהתגלגלה מתחת למשקפיה העדינים. אפרת ואני חשנו אותו דבר, ואגב זה היה עבורי אישור נוסף לכך שהשותפות ביננו " meant to be"- אבל זה כבר לפוסט אחר.
שתינו חשנו שאלינור נקלעה לסיטואציה קשה, שהיא ומוטי טיפסו גבוה מדי על עצים, ושכחו לקחת איתם סולם, והם ממש לא יודעים איך לרדת עכשיו, ופתאום מילים כמו ״גירושין״ ו-״מזונות״ נזרקו לחלל האויר…
היה ברור לשתינו שהיא לא בשלה לפתוח בהליכים. היה ברור לנו שהיא צריכה להגיע לזה ממקום שלם ומוכן.
שלחנו אותה לדרכה, וביקשנו שתחשוב על צעדיה, תוך שהמלצנו לבחון החלטות אלו עם יועץ או מטפל.
ואיזה מזל שלא מיהרנו להגיש תביעות, כי כשחזרה מפגישת הייעוץ, המתינו לאלינור בבית על שולחן המטבח זוג כרטיסים להופעה של ג'ניפר לופז, וזו היתה דרכו של מוטי להושיט לאלינור סולם…
איננו יודעות לאן החיים יובילו את אלינור ואת מוטי והאם מדובר במהמורה קטנה, או שיבינו בהמשך שאין מה לתקן, אבל אנחנו יודעות היטב שתמיד אפשר לפרק, אבל לא תמיד אפשר גם לתקן…