לפני כשבועיים לימור הגיעה אלינו לפגישה וסיפרה שהיא ואבא של יונתן נפרדו עוד כשהיא הייתה בהריון. הם רצו לסיים את זה יפה, כלומר בלי עורכי דין ובלי בית משפט, וסיכמו ביניהם בעל-פה שהוא יחזיר לה מחצית מההוצאות של יונתן ויראה אותו מחצית מהזמן. "הורות שוויונית" אמרה לימור, והוסיפה: "ככה לפחות חשבתי אז".
מאז עברו כבר 5 שנים, ולימור סיפרה שלפעמים ההסכם עובד ולפעמים לא. למה הכוונה?
הוא באמת מחזיר לה מחצית מההוצאות של יונתן, אבל לפעמים לוקח לו גם חודשיים-שלושה. למרות שלימור מסבירה לו בכל פעם מחדש שגם ככה היא בקושי מסיימת את החודש, אין לה כל כך מה לעשות אלא להמתין שהוא יואיל בטובו וישלם.
גם את הסדרי השהות הוא לא תמיד מקיים. לפעמים הוא מודיע ללימור שהוא צריך לבטל ממש ברגע האחרון.
"כל הזמן רציתי לשמור על יחסים טובים בשביל יונתן, אז איכשהו הבלגתי והצלחתי להסתדר עם זה. אבל מה שבאמת שובר אותי זה החגים והחופשות, אני פשוט לא יכולה לתכנן שום דבר". כששאלנו את לימור למה הכוונה, היא סיפרה לנו שבפעם הראשונה מאז שיונתן נולד, היא קבעה סופשבוע ארוך בלונדון עם אחותה. "בדיוק לסיילים של כריסמס" היא אמרה בחיוך. זה ממילא היה סופ"ש של אבא של יונתן והיא גם עדכנה אותו שקבעה תוכניות ווידאה שיונתן יהיה אצלו. הוא כמובן אישר ללימור שיונתן יהיה אצלו, אבל ברגע האחרון הודיע לה שהוא לא יכול, זאת אומרת- שהיא צריכה לבטל את התכניות.
שתינו אמרנו ללימור שגם אנחנו דוגלות בשמירה על יחסים טובים, מצוינים אפילו. אבל אנחנו גם מאמינות שיש ללימור זכות לקבוע תוכניות, בדיוק כמו שיש לה זכות לקבל את הכספים מאביו של יונתן בזמן, ולא כעבור חודשיים-שלושה. לשתינו גם הייתה תחושה שבין לימור ואביו של יונתן לא תהיה מלחמת עולם ושהיחסים הטובים לא יהרסו, אלא שאביו של יונתן פשוט "התרגל לחיים הטובים" כשבכל פעם לימור התיישרה לפי הדרישות והתכתיבים שלו.
ואכן, כשאביו של יונתן קיבל בקשה ליישוב סכסוך, בצירוף מכתב מאיתנו המזמין אותו להגיע להסכם, הוא מיהר להתקשר ללימור ולהגיד לה שיונתן בכל זאת יהיה אצלו ושלא תשנה את התוכניות שקבעה.
אז נקווה שלימור עושה חיים עכשיו בלונדון, ושיהיה לכולנו חג חנוכה שמח ומרי כריסמס! הו הו הו!