״לשחרר את בריטני״
אמל״ק- אם בריטני ספירס הייתה עורכת ייפוי כח מתמשך, היא לא הייתה מגיעה למצב בו אביה משמש כאפוטרופוס שלה משך 13 שנים בניגוד לרצונה.
גם אנחנו נשאבנו בסוף השבוע לראות את הסרט הדוקומנטרי שעוסק בכוכבת הפופ הגדולה של שנות ה-90, בריטני ספירס.
למי שלא צפה, הסרט עוסק בתנועת מעריצים שהוקמה במטרה ״לשחרר את בריטני״, כיום בת כ-40, מהאפוטרופסות של אביה עליה, שנקבעה לפני למעלה מעשור.
בריטני התנגדה להליך, ומתנגדת לזהות האפוטרופוס שנקבע- אביה, עמו לא היתה בקשר לפני כן, ושמנהל את חייה הפרטיים ואת הונה שמוערך בלמעלה מ-200 מליון דולר, תוך שמממן את עצמו ואת עורכי דינו מתוך הונה של ספירס.
הליך האפוטרופסטת בארץ, כמו גם בארה״ב בדרך כלל מתרחש כשאדם מגיע לגיל זיקנה ולא יכול עוד לנהל את ענייניו ורכושו. אבל ישנם חריגים, כמו במקרה של ספירס, שיכולים להתרחש בכל גיל ובכל מצב בו אדם לא מסוגל לנהל ענייניו (בשל תאונה, מחלה, מצב נפשי רעוע וכיוצ״ב).
מדובר בהליך בו בית משפט מחליט עבור אותו אדם מי ינהל ענייניו – ההחלטות האישיות ביותר והמשמעותיות ביותר. האפוטרופוס הוא שקובע את כל ההחלטות של אותו האדם- איפה יגור, זהות המטפל שלו, הוא יכול לבחור מה יאכל, מה יקנה, לאיזה רופאים ילך ולמעשה ישלוט בחייו.
כבודו של אדם – רצונו
בארץ חלה מהפכה בתחום האפוטרופסות בשנת 2016, עת ניתנו אלטרנטיבות חוקיות להליך האפוטרופסות, ובין היתר – ייפוי כח מתמשך.
״ייפוי כח מתמשך״ הוא מוצר נהדר, בו יכול אדם לקבוע בכל שלב בחייו, וכל עוד הוא צלול, מי ינהל את ענייניו במידה ולא יהיה צלול ובאיזה אופן.
מסמך זה מאפשר שמירה על זכויות האדם הבסיסיות ביותר.
אם בריטני הייתה חותמת על ייפוי כח מתמשך – היתה לה שליטה על חייה, והייתה יכולה לבחור מי ינהל את ענייניה. מניחות שאביה לא היה נכנס לתמונה בכלל.