לרוני וענת לא היו ילדים, לא משותפים ולא בכלל, אבל הייתה להם אהבה עצומה שניצתה מהרגע שעיניהם נפגשו בבית הקפה השכונתי של רוני ברמת אביב. בתוך כמה שבועות הם עברו לגור ביחד בדירתו של רוני, ומאז דרכיהם לא נפרדו. הם היו כבר עמוק בשלהי העשור החמישי לחייהם, ולא התכוונו לבזבז אף רגע מהאושר הפתאומי שגילו, וכך הם נסעו יחד לטיולים אקזוטיים בחו"ל, סעדו במסעדות נחשבות ונהנו ממטעמי החיים.
הם הספיקו להנות מאושר צרוף במשך חמש שנים עד שרוני חלה, ונפטר במהרה בתוך חודשיים וחצי.
"כשהוא חלה", כך סיפרו לנו שני אחייניו היחידים של רוני, "ענת השתנתה מהקצה לקצה". היא אומנם המשיכה לצאת ולבלות – אבל בלעדיו, היא אומנם נשארה לגור בדירתו של רוני – אבל לא טיפלה בו ולא דאגה לו. כשרוני חזר הביתה אחרי שהרופאים הסבירו שכבר לא נותר אף טיפול שיכול לעזור ענת עברה לישון בסלון ואמרה שככה יותר נוח לשניהם. שני האחיינים היו אלו שליוו את רוני לכל הטיפולים והתורים הרפואיים, וכשרוני תהה בכאב למה ענת לא שם, הם ניסו להגן עליה ולהסביר כמה זה קשה לה ושזו כנראה הדרך שלה להתמודד, אבל בעיקר – הם ניסו להגן על רוני מפני שיברון לב.
כשהסתיימו שלושים ימי האבל, עורך-הדין של רוני ביקש שענת והאחיינים יגיעו למשרדו, ושם הוא הקריא את צוואתו האחרונה של רוני: רוני הוריש לענת את הדירה ברמת אביב, שהייתה למעשה רכושו היחיד, ורק אחרי פטירתה של ענת הדירה תעבור לשני אחייניו האהובים.
כל זה היה לפני יותר משנה, אבל השבוע האחיינים גילו שענת מכרה את הדירה ברמת אביב, וקנתה במקומה דירה אחרת.
"יש לנו בכלל מה לעשות עם זה?" שאלו אותנו האחיינים, והופתעו כששתינו אמרנו ביחד: "כן, בוודאי שיש".
חוק הירושה אומנם קובע שענת רשאית לעשות בדירה שירשה כרצונה, אך כדי לכבד את רצונו האמיתי של רוני ולא לאפשר לענת לסכל את צוואתו הכירו בתי המשפט ב-"זכות העקיבה". כלומר, לאחיינים של רוני למעשה יש את הזכות לעקוב אחר הדירה החלופית שענת רכשה, וזה בדיוק מה שהם מתכוונים לעשות.
לייעוץ נוסף בענייני ירושה – מוזמנים לפנות אלינו.